ים יבשה

 
    פ י ת ו ח   א י ש י   ו צ ו ו ת י

עברית  |  English  |  
כותבים עלינו - על ים יבשה  |  תמונות  |  בנק הידע  |  
להצטרפות לרשימת התפוצה הכנס את כתובת הדואר האלקטרוני שלך:
 


התחברות לחברים

תורן:

התורן הוא ידידו הטוב ביותר של הספן, כל אימת שהוא ניצב גאה ובאון על סיפונך כך גדלים סיכויך להגיע למחוז חפציך בעזרת מפרשים. מקומו של התורן בסולם העדיפויות נפקד פעמים רבות ביחס לחשיבה ולכסף שמושקע בתכנון הסירה והמפרשים, פרק זה מעלה את חשיבותו של התורן, הוונטות וממליץ להכירם ולהוקירם כדברי הנביא יחזקאל (פרק כז' 2):

"ברושים משניר בנו לך את כל לחיתים ארז מלבנון לקחו לעשות תורן עלייך".

חשוב לומר כי אם התורן לא מכוון כהלכה, אם התורן לא יציב אז שאר הפרקים בספר זה לא רלוונטים, אז... קודם כל גשו לתורן!!!.

פרק זה יתאר את חלקי התורן, את תכונותיהם הבסיסיות, המלצות אודות כיוון נכון, תחזוקה, מקרים ותגובות.


1. מהן  התכונות הנדרשות מתורן?                                             

התורן הוא אביזר בסירה אותו לא מקובל להחליף, התורן מתקבל כמובן מאליו ונראה כי אם נשאל שייטים מה הם דורשים מהתורן שלהם נקבל את התשובה "שיעמוד".

אולם, בהתבוננות שנייה נראה כי לפננו רשימה של דרישות מהתורן כמו: התאמה לאזור ולאופי הפלגותנו התאמה לסוג הסירה וכד'  כך למשל, תורן המשמש לשיט תחרותי יהיה שונה מתורן שישמש  לשיט CRUSING. בשיוטים הגדולים והמכובדים בעולם התורן הוא זה שעומד בלחצים שצוות השייטים קובע, תכונותיו מכתיבות את הגבול בין הפלגה מהירה ובטוחה לאסון ימי.

                        

בדיון בתורן ניגע במשקל, גמישות, גודל ופרופיל:                                                      

א. גמישות התורן תאפשר לתורן המתמודד מול שינויי רוח חזקים ותכופים לספוג שינויים אלו, בדומה נעדיף בים גלי לקבע בחוזקה את התורן הגמיש המסוגל לספוג עוצמת רוח גבוהה בראש הגל ונמוכה בתחתיתו (מעין צמצום אוטומטי במכות בראש התורן).

גמישות התורן צריכה להיות מותאמת לגמישות המערך, מערכים מתקדמים מפותחים כמשטחים קשיחים הניתנים לשינוי בעיקר דרך כיוון התורן.

ב. משקל התורן: אם עלית פעם לתורן הרגשת בוודאי את אפקט המטוטלת, ככל שנרים משקל גבוה מהסיפון כך תגדל הטיתנו. גמישות התורן עשויה להוות פתח לנושא ההטיה בכך שנקשית את התורן ונוריד לחץ מהמפרשים, מהתורן, מהסירה ומאנשי הצוות הנאבקים לאיזונה.

נשאף לתורן בעל פרופיל אירודינמי כך שגרר מיותר יחסך מאתנו. יש להקפיד על פרופיל גם לוונטות, למצליבים ולשאר האביזרים המותקנים על התורן.

מכאן שאורך התורן, גמישותו, משקלו הם השאלות שבעזרתן נבחר את התורן המתאים לנו יחד עם שיקולי עלות ויכולות תחזוקתיות וכד'.

ג. פרופיל התורן: פרופיל התורן משפיע על זרימת הרוח בעיקר בשפה המכניסה במפרש הראשי, ניתן לדמיין רצועה שרוחבה כעשרות ס"מ שאורכה כאורך התורן העשויה להיות מופרעת ולמעששה יעילותו של המפרש, יקר ככל שיהיה תופחת. זאת ועוד, גרר אירודינמי הוא מרכיב חשוב בהאטת מהירות הסירה אותו אנו מעונינים להקטין.

הפרופיל עשוי להיות שונה בגבהים שונים של התורן זאת בהתאם למידת הגמישות והשליטה הרצויה.

פרופיל טיפה ובו מסילה פנימית לראשי הוא האפשרות האירודינמית המועדפת, פרט לתרנים הנעים על צירם.

 

2. חלקי התורן:

בעוד שבעבר תרנים היו מחוברים ממספר חלקים כיום ניתן לראות תרנים (אפילו ארוכים) שגופם יציקה אחת, לעתים מחומר מרוכב קל משקל.

החומר המוביל לבניית תרנים הוא אלומיניום למרות שיותר ויותר שייטים בכירים נעזרים בתרני קרבון שהם קלים יותר (עד 25%), חזקים אך יקרים (עד פי 150%) וחסרי חלקי חילוף.

אולם בין אם מדובר ביציקה אחת או בחיבור של מספר חתיכות הרי שהאיבזור הנלווה זהה:

א. עקב: העקב ,הוא נקודת המגע בסירה, קיימים עקב זכר שבתורן בליטה ובסירה מסילה ועקב נקבה, (להפך). 

למרות שהעקב נושא רק במשקל התורן עצמו אזור העקב מועד לפורענות ברוב הסירות, ריכוז המשקל (יחד עם השחיקה בחוזקו של הסיפון) עשויה להוביל לשחיקת הסיפון, ללחצים על השדרית שעשויים להוביל אף להחלשת גוף הסירה. לתרנים כבדים וגדולים נמצא תמיכות מתחת לסיפון, ביכטות תמיכות אלו מגיעות לקיל.

עקבים מסתובבים על ציר כמו בקטא-מרן  למשל, מפנים תמיד את הממד הצר של התורן לרוח ובכך מקטינים את הגרר של התורן.

חשוב להזכיר כי שליטה במיקום העקב משנה בראש ובראשונה את נטיית הסירה לעלות או לרדת מהרוח (אחורה במסילה או קדימה בהתאמה).

ב. וונטות: קיימות ונטות יצוקות כחלק אחד וקיימות וונטות הכוללות עיקרים וגדילים שונים, יש לזכור כי ככל שמספר הגדילים גדול כך גם גמישותו של הוויר.

מרבית הוונטות כיום הן מפלדת אל חלד אך חומרים מרוכבים כמו קבלר מחליפים אותם (במיוחד בחלקים כמו ונטה אחורית ורנרים).

תפקיד הוונטות לחלק את העומסים שעל התורן באופן שווה הן עליו (לאורכו) והן על גוף הסירה, תוך תמיכת התורן.  עיקר הלחץ אינו על העקב אלא על חיבורי הוונטות בסירה כאשר איזור החיבור של אלו לגוף הסירה צריך להבחן ולהישמר.

אמנם הוונטות תומכות בתורן אך הוספת וונטות אינה ערובה לשלמותו של התורן.

בהוספת וונטות נגדיל את המשקל (וההטיות בסירה), את הגרר, את ההשקעה הכספית והתחזוקתית כך שיש לשקול כמה וונטות באמת צריך.

נבחין בין התפקידים של הוונטות הארוכות והקצרות:

   ·   הוונטות הארוכות מונעות כיפוף (נטיית) התורן לאחד משני צידי הסירה, הן הנוטלות בעיקר המאמץ.

   ·   הוונטות הקצרות מוסיפות תמיכה ומשפיעות על הקרסת התורן תוך שהן מתנגדות ללחץ המופעל על המצליבים כפי יוסבר בהמשך.

   ·   ונטה קדמית אוחזת בתורן ,(יחד עם החלוץ) על מנת שלא ייפול אחורה.

   ·   הונטה האחורית שונה בתפקידה שכן מטרתה אינה תמיכה קבועה אלא מתן פתח לכיוון התורן ומערך המפרשים תוך כדי ההפלגה.

חוקת השייט אינה מתירה הן לוונטה הקדמית והן לוונטה האחורית להיות ניתנות לכיוונן בשעת הפלגה וזאת מטעמי בטיחות המעדיפים כי הוונטה הקדמית תחובר באופן קבוע ואילו  הוונטה האחורית תהיה כל לשליטה בתורן.

וונטות אחרות אחראיות על תמיכה ושליטה באזורים מסוימים לדוגמא רנרים על השליש העליון, דיימונד על ייצוב מרכז / ראש התורן. ביכטות נמצא לעתים וונטות האמורות לתמוך את התורן במצבים מסוימים בנקודות חולשה כמו מקשר או BABY STAY (שהיו חלק מהמערך עד שנות ה- 80').

מיקום חיבור הוונטות לתורן מקנה לו גם את השם  כמו תורן שבע שמיניות בו הוונטות הארוכות והקדמית מתחברים בשמינית העליונה של התורן ולא בראש התורן. חיבור הוונטות לא בראש התורן אלא מתחת הוא "המצאה חדשה" של סוף המאה ה- 20, בתורן ככזה מתאפשר מגוון רחב יותר של שליטה בלחצים.

לאורך השנים יוצרו תרנים ללא ונטות כלל, פיתוחם של חומרים חדישים, חזקים ועמידים מאפשר פינויו של הסיפון מחלק ניכר מהונטות ויצירת מערך מפרשים שונה מעט בצורתו. עד להמשך התפתחות הטכנולוגיה נראה כי סירות ללא ונטות יהיו סירות קטנות או יכטות בגודל בינוני.

יחד עם זאת, כלי שייט המפליג לקראת סערה צריך לבחון אפשרות של עיבוי מערך הוונטות במיוחד אלו שיתמכו במערך המפרשים המצומצם (Baby stay).

 

ראה תמונה:

 

ג. מצליבים: המצליבים מיצבים ושולטים בתורן ובצורתו:

המצליבים ,יחד עם הונטות שלהם, יוצרים מערכת סגורה של לחצים וכך מייצבים את התורן ומאפשרים שליטה בהקשתתו:

ללא המצליב היה הלחץ על הוונטות הארוכות מועבר ישירות לסיפון שהיה נמתח כלפי מעלה. תמיכת המצליב בוונטה מחלקת לחץ זה  לנקודה נוספת על התורן, זאת ועוד, כיוון שהמצליבים משוכים אחד מול השני הם מתנגדים זה לפעולתו של זה וכך שומרים על תורן ניצב.

זווית של 90 מעלות מעבירה את הלחץ באופן ממוקד ולא גורמת לשבירה של ציוד לכן נקפיד על יצירת מפגשים של 90 מעלות בשני קצותיו של המצליב: חיבור המצליב לתורן והורדת העומס מהוונטה ,דרך המצליב, לדופן הסירה בניצב. הורדת הלחץ מהמצליבים לסיפון הסירה במאונך (חיבור הוונטות ב- 90 מעלות לדופן) מאפשרת חיבור קבוע ואמין הדופן ולעתים רבות נראה כי אורך המצליבים הוא כרוחב הסירה. בתרנים גבוהים וגמישים יהיו מספר מצליבים. שיטה מענינת העשויה להתפתח במידה ותוכיח את עצמה ניתן לראות בסירתו של מייק גולדינג (Golding): מצליבים בגובה הסיפון מאפשרים לתורן לנוע על צירו ולשמור על פרופיל אירודינמי יעיל,

ראה תמונה.

 

אורך וזווית המצליב:

על המצליבים להיות זהים באורכם ובזווית פתיחתם כלפי הירכתיים, ככל שהם ארוכים יותר ו/או פתוחים ביחס לירכתיים כך השפעתם תגדל על כיפוף התורן (בהתאם לאפקט הזרוע):

מצליבים פתוחים הם כאלו שקצותיהם פונים לירכתיים, מצליבים אלו מעבירים את לחץ הונטות לתורן תוך "דחיפתו" קדימה בנקודה בה הם מחוברים אליו כאשר התוצאה היא תורן מכופף: בטן לתורן כלפי החרטום.

בסירות קטנות מושקע מאמץ בכיוון המצליבים ע"י ברגים בבסיסו (בדגם 470, למשל) ,כן מוכרת אפשרות לשינוי נקודת החיבור של ונטת המצליב לאורך דופן הסירה כך שהשפעתו של המצליב תשתנה תוך כדי ההפלגה.

שיטה פשוטה לכיוון המצליב היא על ידי פתיחתם אחורה, קפלים שיווצרו במרכז הראשי יעידו כי התורן מוקרס מידי ולכן נחזיר את המצליבים קדימה (גבול נפנוף של מצליבים...).

ד. MAST CHOCKS: אלמנט בדמות מערכת גלגלות או אפילו קוביות עץ התומכות את התורן בחלקו הקדמי התחתון ובגובה הסיפון, כך שניתן לשלוט על הקשתת התורן. תוספת של קוביות עץ תפחית את כיפוף התורן, תסייע להעמיד את התורן גבוה וניצב ככל שניתן.

נוסיף CHOCKS בעיקר ברוח בינונית וחלשה כשנרצה ראשי מלא יותר בחלקו התחתון עם תורן זקוף הגורם לשפה המוציאה בראשי להמתח ולהוסיף כוח לקידום הסירה.

נוציא CHOCKS ברוח חזקה כשנרצה לכופף את התורן ולהשטיח את מפרש הראשי.

בסירות קטנות לעתים נעשה שימוש בחבל החרטום כחיקוי ל CHOCKS.

ה. התורן כמנשא: על מרבית התרנים נמצא אביזרים שאינם רלוונטים ישירות להתקדמות הסירה כמו: אורות ניווט, שבשבת, מד רוח, מכ"מ ומחזיר הד מכ"מ, אנטנת קשר, אנטנת GPS, ונטה כאנטנה ל- HF, הארקה, צופר, וכו'...

רוב המכשירים פועלים בצורה המיטבית כשהאופק נפרש מולם לרווחה, ללא הסתרות וללא הפרעות שונות, אולם הרכבתם תוסיף בעיות כמו: משקל בגובה ולפיכך הטיה, צורך תחזוקתי וקושי אפשרי בטיפול. סכנה אחרת נעוצה בעובדה שבנפילת התורן יצאו כל המכשירים המותקנים עליו מכלל פעולה ובראשם מכשיר הקשר.

מומלץ ,אם כך, לבחון אפשרות להתקנת מנשא אחר (עמוד בירכתיים) למרבית מכשירים אלו או לדאוג לגיבוי הולם.

ו. חיבור טרפזים בתורן: חיבור וייר הטרפז גבוה ככל שניתן יהיה מיטבי לאיזון הסירה אולם חיבור גבוה מידי ביחס לונטות הארוכות יגרום לתורן לצורת אס (S) ולכן מומלץ כי נקודת חיבור וייר הטרפז לתורן תהיה מעט גבוהה ומעט מאחורי נקודת חיבור הוונטות.

ז. מעלנים בתורן: חוקי דגם קובעים לא רק את מקום חיבור הוונטות אלא גם את מקום חיבור המעלנים. ניתן לומר כי את מעלן הספינקר למשל נחבר גבוה ככל שניתן.

השחלת מעלן בתוך התורן אינה קלה ולכן לפני ההרכבה או במידה וכבר מושחל מעלן אחד מומלץ להשאיר בתורן חבל דק להולכת מעלן במידה ונזדקק.

מכיוון שחבלים נמתחים, נשחקים, שוקלים, סופגים מים ואפילו יקרים יותר מוויר פעמים רבות נמצא מערכת משולבת של מעלן חבל עם וייר: כאשר המפרש למעלה יהיה הוייר מתוח בתוך התורן.

המשך בפרק התורן 2

   
   
 | הוספה למועדפים  | הפוך לעמוד הבית  |מפת האתר