ים יבשה

 
    פ י ת ו ח   א י ש י   ו צ ו ו ת י

עברית  |  English  |  
כותבים עלינו - על ים יבשה  |  תמונות  |  בנק הידע  |  
להצטרפות לרשימת התפוצה הכנס את כתובת הדואר האלקטרוני שלך:
 


התחברות לחברים

דף הבית >> בנק הידע >> מחלף הסירה - מרכז ידע בתחומי מפרשנות וימאות >> ספינקר - הכנה - הרמה והורדה
ספינקר:
מתיחה זריזה במעלן והספינקר למעלה. בבת אחת גדל שטח המפרשים בשיעור ניכר, הכפלנו את שטח המפרשים וההפלגה הרגועה במורד הרוח הפכה להפלה מתוחה יותר ומהירה הרבה יותר המחייבת חיות וערנות.
הספינקר ושאר המפרשים שיוזכרו בפרק זה משמשים בעיקר לרוחות כהות, באופן גס נאמר כי נשתמש בהם מהפלגה בצד כהה ועד להפלגה במלאה. אופי הצוות, שטח המפרש ועוצמת הרוח יכתיבו את השימוש בספינקר.
לאחר שנים ללא חידושים הן בחומרים והן בגזרות התפירה, בשנים האחרונות חלה פריחה במפרשים ממשפחת הספינקר, מרבית פרק זה יעסוק בספינקר "הבסיסי" כאשר לקראת סיום יתוארו מעט ההתפתחויות המודרניות.
הספינקר מפרש מיוחד, שמו, חסר משמעות, אין מילה כזו באנגלית, אך יתכן ששמו נובע מהמילה SPIN ואולי מעיוות של היכטה הראשונה שהפליגה עם ספינקר.
הדרישה הראשונה מבד הספינקר היא לספוג מכות רוח כפי שקורה פעמים רבות בהפלגה ברוח כהה הגמישות של הניילון מתאימה לשימוש למרות חולשה (ביחס לחומרים אחרים).
מרבית מפרשי הספינקר נתפרים מניילון, בד קל וגמיש שאינו נשבר או מתקמט, הניילון נוח לתפעול ולאכסון כפי שמתחייב מבד של מפרש כל-כך גדול. הספינקר נתפר בצפיפות חומר נמוכה, רווחים בין השתי והערב מקנים למפרש גמישות. על מנת שהמפרש לא יהיה מסננת הוא מצופה (למשל בסיליקון) כך שהמשקל הממוצע הוא אונקיה ל"ריבוע תופר" (28 על 36 אינץ').
צעדים ראשונים בהחלפת הניילון בחומר מתקדם (פוליאסטר, מיילר, מלינקס) גורמים כיום כי חלקים מסוימים מהמפרש יעובו או יתפרו עם חומר אחר. הספינקר עדיין ,כמו שהיה ב- 50 השנה האחרונות, נתפר מניילון.
קל להבין כיצד פועל הספינקר, הרוח באה מאחור ממלאת בלון ודוחפת את הסירה קדימה אולם יחד עם זאת יש לזכור את עקרונות השוואת הלחצים המתבטאים במערבולות מסביב לכל השפות ואת הגרר העצום שיוצר שטח הפנים של המפרש. שיטות עיצוב שונות מספקות מפרשי ספינקר לרוחות שונות על מנת להתמודד מול בעיות אלו.
בשל תהליך המדידה המורכב שטח המפרש מבוטא על ידי יצרני מפרשים רבים כמכפלת השפה ברוח בהמפרש אולם הגודל האמיתי הוא כ- 75% מנתון זה, כמובן שקיימת נוסחה לחישוב מדויק..
אביזרי הספינקר:
הספינקר מתחבר בשלושת פינותיו לתמיכות לא קבועות, קדקוד המפרש מחובר למעלן ומורם לנקודה הגבוהה ביותר שניתן ,מעל הוונטה הקדמית, הפינה מתחת לרוח (קרן) מחוברת למיתר המשוך עד לירכתי הסירה ואילו הפינה שמעל הרוח (פקם) מחוברת במיתר אף היא לירכתי הסירה תוך תמיכתו של מוט הספינקר.
מוט הספינקר מחובר לתורן בחיבור משתנה או קבוע ביחס לגובה המוט מהסיפון, למעלן (UPPER) ומורידן (DOWN HAUL) משלו שהם מיתרים השולטים על זווית המוט ביחס לתורן.
ניכר כי נדרש אבזור מיוחד ומיומנות לטיפול בו ולכן בטרם נרחיב את הדיבור על ההפלגה עצמה עם ספינקר נקדיש מספר מילים לציוד.
שק הספינקר: ספינקר בלי שק הוא כמו דג בלי אופניים (סתם...). קיימות שלוש צורות אכסון ושליפה עיקריות לספינקר: מתוך תא מיוחד בחרטום (הולנדי מעופף), משרוול הנפתח כלפי מטה (או מעלה) כשהספינקר מורם בתוך השרוול כחלוץ או ועל פי רוב משק.
השק עם המפרש מועלה לחרטום זמן קצר לפני הרמת המפרש, בעזרת מיתר דק שבתחתית השק נקבע את השק לסיפון (לרלינג/ לספסל..) מפתח השק נוציא מעט את שלושת הפינות אותם נחבר למיתרים הרלוונטים. עם הרמת המפרש ימשך הספינקר מתוך השק שיושאר על החרטום ובמידת הצורך יורד לנקודת החיסול מאוחר יותר על מנת להרים את הספינקר באופן דומה בפעם הבאה.
מומלץ כי השק יהיה על בסיס פוליאסטר שכן ניילון נדבק לניילון, מומלץ כי השק יהיה אטום למים בכדי שמשקל הספינקר יהיה נמוך ככל האפשר בהרמתו וכי פתח השק יהיו גדולים ואם אפשר נתמכים בלולאת ברזל גדולה המאפשרת פתח נוח להוצאת והכנסת הספינקר לשק. שרוול למפרש הוא גרסה מתקדמת ונוחה לשייט העממי של השק. הכנסת הספינקר לשרוול תאפשר לפתוח ולסגור את הספניקר בקלות כאשר את החיבור לשרוול נעשה פעם אחת בלבד.
מיתרי הספינקר:
א. UPPER/TOPPING LIFT: מיתר זה הוא מעלן מוט הספינקר מועבר בחזית ובדרך כלל במרכז התורן.
ב. DOWNER/DOWN HAUL: מיתר זה ומערכת הגלגלות שלו משמשים כבומוונג למוט הספינקר ומונעים ממנו לעלות למעלה בעומס הלחצים הגדולים המופעלים עליו.
ג. מעלן: מחובר על גלגלת בראש התורן (מעל הוונטה הקדמית), מומלץ להיעזר בגלגלת סביבל להתמודדות במקרה של מפרש מסובב.
ד. מיתרי המשיכה: מעל הרוח (GUY) ומתחת לרוח יחוברו מחוץ לכל הוונטות, המגינים המנור וכיוב' אל הפינה האחורית המתאימה בסירה.
הערות למיתרים:
בשל העומס העצום נדרשים כל המיתרים (אולי פרט ל-UPPER) להיות חזקים אך גמישים דים כך שיוכלו לבלום את ששינויי המתח התדירים שעל הספינקר.
תפעול מיתרים אלו דורש מערכת גלגלות תומכת כול הקצאת וינצים חזקים במיוחד לכל מיתר.
כל המיתרים יועברו לקוקפיט, כך שקל יהיה לאנשי הצוות לתאם בינם את פעולותיהם וללא סיכון איש צוות מיותר בחרותם (המאט את הסירה).
 מומלץ להשתמש בצבעים שונים (בכדורי סימון והחלקה) וכן באמצעים לחיבור וניתוק מהיר כמו SNAP SHACKLES למינם.
שימוש במיתרים בעלי עובי משתנה (קליעה פנימית של הליבה המצופה בכיסוי) נוח להחזקה.
מוט הספינקר:
תפקידו של המוט הוא לפרוש את המפרש כמה שניתן, עד למעבר הסתרות והשבות הראשי אולם חוקת איגוד השיט הבין לאומית מגבילה את השימוש במוט במספר מובנים:
1. רק מוט אחד יהיה בשימוש בפרק זמן מסוים והשימוש יהיה לתורן הקדמי (בלבד).
2. אורך המוט לא יעלה על המרחק בין התורן לקצה החרטום (מרחק המוכר כ- J).
3. חוקי דגם עשויים לשנות חוקים אלו, כמו כל משפחת הספינקרים הא-סימטרי.
מוט הספינקר דורש מקום אכסון, ביכטות על פי רוב הוא יונח בקדמת הסיפון, אך טכניקות נפוצות כוללות אכסנת המוט בצמוד לתורן מוכן לתפעול, ואף חיבור המוט במקביל למנור כך שניתן לחבר לו את כל החיבורים בלי לנוע לחרטום, לנענע את הסירה ולבזבז זמן מיותר.
המוט נדרש להחזיק עומסים גבוהים, ולפיכך חומרים מרוכבים תופשים את מקומו של מוט הנירוסטה המסורתי.
בקצות המוט טבעות המאפשרות חיבור וניתוק מהירים, פתחי טבעות אלו יופנו כלפי מעלה בחיבור לתורן ולמיתר.
קיימות מספר שיטות של שליטה בגובה המוט שהבדלים בינם הם במספר ואופן חיבור הגלגלות על המוט ובסיפון, למשל האם גלגלת בקצה הקדמי של המוט הנמשכת לחרטום הסירה ומשם לקוקפיט או חיבור ממרכז המוט אחורה לסיפון ולקוקפיט? סט הגלגלות הנפוץ כולל את חיבור הDOWNER- לאמצע המוט ומשם לסיפון כך שנוצרת זווית של כ- 45 מעלות ומשם לקוקפיט. מול נקודת החיבור למורידן יחובר מעלן המוט.
מומלץ להקנות למוט יכולת שינוי גובה זאת אומרת אפשרות לחבר את המוט במספר נקודות בתורן. ביכטות נמצא מסילה המאפשרת יכולת שליטה מסוג זה. גם למסילה זו נערך בגלגלות על מנת לשנות את גובה המוט במידת הצורך. לעתים נמצא גם כוס במסילה אולם בכל חיבור שלא יהיה יש לשאוף לחלוקת הלחץ על התורן באזור חיבור המוט לתורן.
ברוב המכריע של המקים את המוט נחבר בנקודה הגבוהה היותר בתורן, תוך הישענותו על הוונטה הקדמית וקיבועו בזווית של 90 מעלות לתורן עוד לפני הרמת המפרש, כך שהמוט יהיה בגובהה של הקרן בספינקר.
המלצה מקובלת היא לא להרים את המוט גבוה מהקרן, דבר הגורם לבטן לעבור לחלק האחורי של המפרש. המלצה אחרת היא לא להשעין את המוט על הונטה הקדמית אלא סמוך מאוד אליה (כשני סנטימטר) כך שנמנע משפשוף המוט הונטה ומנזק אפשרי לתורן.
הרמת הספינקר:
הרמת הספינקר מגדליה כידוע את שטח המפרשים באופן משמעותי, מיומנות, זריזות ועבודת צוות הם שם המשחק. בלעדיהם מדובר בנזקים לציוד, לסירה ולאנשי הצוות וזאת כיוון שנח וקל יחסית לאבד את השליטה בהרמה בהפלגה המהפך ובהורדת הספינקר.
שלושה עקרונות ראויים לציון, במיוחד לצוות חדש:
א. הרמת המפרש ברוח מלאה (הגאי יורד לגבית-מלאה).
ב. ניצול החלוץ כמחסה מהרוח על מנת שהתמלאות הספינקר תהיה מבוקרת.
ג. הרמה זריזה ומהירה עד לקצה המעלן.
תדריך נכון לאנשי הצוות, בדיקה נוספת לאיבזור וחיבור המוט לתורן הם חלק מהתנאים המוקדמים הקודמים להרמת המפרש.
על פי הדגם המוכר מסירות קטנות ניתן להרים את הספינקר גם בצוותים מצומצמים: ההגאי ישחרר את הראשי כך שיחשוף או יסתיר את הרוח לספינקר. ההגאי גם יטפל (בעיקר ישחרר) את המיתר שמעל הרוח.
איש הצוות ימקם את שק המפרש, יחבר את כל החיבורים המקדימים ובבוא העת יניף את המפרש עם המעלן, יוריד את החלוץ וישלוט במיתר שמתחת לרוח. בשלב הבא ישלוט איש הצוות בכל המיתרים.
אנשי צוות נוספים יידרשו לעסוק במתיחת הספינקר, בשינוי מתיחות בשפות, בבומוונג שבראשי, בשיחרור ונטה אחורית, מתיחת ונטות קצרות, איזון וכד'. בכל מקרה נבקש מהצוות לא לנוע יותר מידי, למעט בעליה לחרטום על מנת שלא להפר את איזון הסירה גם שבשעות בהן עבודת הספינקר אינטנסיבית במיוחד.
הורדת הספינקר מסתיימת ,לעתים קרובות, בהפלת החלוץ, יש לתכנן הפלה זו כך שתהיה מהירה ככל האפשר על מנת שהספינקר יתמלא ולא יסתובב.
תקלות אופייניות בהרמת ספינקר:
א. ספינקר מסובב: בשל קיפול מרושל או חיבור הפוך של המיתרים נגלה כי המפרש שהרמנו מסובב סביב עצמו, עם נמתח כנגד הפיתול ייתכן שהבעיה תפטר במיוחד עם הגלגלת שבראש התורן הינה על סביבל.
על מנת למנוע את הסיבוב כדאי בעת הרמה למתוח את שלושת מיתרי הספינקר ולא רק את המעלן. מידת המתיחה תלויה בעוצמת הרוח שהרי לא נרצה שהספינקר יתנפח בטרם עלה לראש התורן.
ב. ספינקר במים: קיפול רע עשוי להביא את המפרש אל המים לאחר שמשכנו אותו מהשק, התנפכות וקיפול מתחת לסירה שעשויים לבלום אותנו, לקרוע את המפרש וכד'. נשחרר את המיתר שמתחת לרוח, נשחרר את המעלן וננסה להוציא את המפרש על ידיד המיתר שמעל הרוח.
ג. התמלאות הספינקר עוד בטרם היגיע לקצה התורן: נשחרר את המיתר מעל הרוח, נפחית מהלחץ, נסיים את ההרמה.
ד. הסתבכות בשק: שק שפיתחו לא חופשי, שק שאינו מאובטח הם דוגמאות לבעיות נוספות המאיטות את הרמת הספינקר התקינה.
 
הורדת הספינקר:
הורדת המפרש עשויה להיות לחוצה אף יותר מהרמתו וככלל לא נרים את המפרש אם נצפה לקשיים בהורדה. לעתים המפרש פשוט מופל לתוך הסירה מתוך הנחה שיקופל רק בתום ההפלגה ולעתים המפרש מורד בשל עליה לצלע קדמית שמיד אחריה נרצה להרים אותו שוב. תפעול והורדה לקויה תותיר אותנו נמוך מתחת למצוף עצבנים ומפסידים. אם נזכור את העקרונות שאימצנו בהרמת המפרש הרי שתחושות רעות שכאלו צפויות להיחסך מאתנו:
א. נרים ונפתח חלוץ שישמש כמחסה מהרוח ביחס לספינקר, נשחרר בהתאמה גם את הראשי.
ב. נפליג במלאה-גבית.
ג. נשחרר את המוט מעל הרוח עד שיהיה סמוך לונטה הקדמית.
ד. נשחרר את מיתרי המוט כך שנוכל לתפוש את המיתר שמעל הרוח.
ה. הכנת המעלן להורדה והורדת הספינקר במהירות ובזהירות לבל ייתפש וייקרע.
נעדיף כי איש צוות אחד ימשוך את המפרש מתחת לרוח, מתחת למנור ולראשי ואיש צוות אחר ישחרר את המיתרים ויסייע בקבלת הציוד בתוך הסירה .
שיטה אחרת ברוח חזקה גורסת כי יש להצמיד את השפה התחתונה של הספינקר לדופן מתחת לרוח. נשחרר את המוט, נמתח חזק את המיתר שמתחת לרוח , נצמיד את השפה לדופן , נשחרר את המעלן ומספר אנשים לאורך הדופן שמתחת לרוח ימשכו את הספינקר לדופן הסירה, כך שכל אחד גורף את המפרש אליו עד שבסוף התהליך המפרש צמוד לרלינג. יתרונות השיטה שהוכחה ברוח חזקה ב-AMERICAN CUP היא במניעת נפילת פינות המפרש לתוך המים. אולם מיקום (משקל) האנשים, קרבתם היתרה לדופן והמיומנות הגבוהה הנדרשת עשויה להיות בעוכרינו כשאנו מפליגים בסירה קלה.
ו. הכנסת הספינקר למרכז הסירה.
ז. הורדה ואחסון של המוט.
ח. קיפול הספינקר והכנתו לצלע הכהה הבאה.
ט. מתיחת ונטה אחורית, כיוון התורן להפלגה בלי הספינקר.
תקלות דומות לתקלות אפשריות בהרמת המפרש אפשריות גם בשעת הורדתו:
שחרור מהיר מידי במעלן יחד עם איסוף איטי מידי של המפרש על ידי איש הצוות עשויות להתבטא במפרש במים המשמש עוגן צף.
שיחרור לא מבוקר של הלחץ ממוט הספינקר עלול להסתיים בפציעה של איש הצוות המטפל במוט.
הורדת ספינקר מעל הרוח היא תרגול מאתגר וכיפי (כשזה עובד....), הרעיון הוא לעשות מהפך ולעלות, הספינקר משתחרר, ויורד מטה כשהוא מחליק על המפרש ראשי. הורדה זו מעל הרוח בונוס בונוס מדהים לצוות ששולט בתרגול, הצוות יכול לעלות על מצוף כשהספינקר נשאר עד השנייה האחרונה. מאידך זו שיטה שיש בה סיכון גבוה מאוד לשלמות הסיבוב, דורשת מיומנות ובכלל עדיפה בסירות עם מוט ספינקר "עצמאי" – למשל ספינקר א סימטרי.
 
 
נקודות נוספות להרמת והורדת ספינקר:
אביזרים מסוימים עשויים להקל את התהליך:
א. שרוול: מאפשר פתיחה וסגירה מהירה של הספינקר בנוחיות המתאימה לסירות גדולות ו/או לצוותים מצומצמים.
ב. מיתר קיפול: למרכז הצד הקדמי של הספינקר מחובר בעזרת טבעת מיתר דק, כשנרצה להוריד את המפרש נמשוך במיתר זה שיקפל את שיא הבטן ויוציא את הרוח מהמפרש.
ג. הרמת הספינקר בסירות קטנות יכולה להיות מעל הרוח או כשהמפרש נזרק ככדור לגובה בעוד ההגאי אוסף את המעלן, לעתים נעזר במערכת גלגלות או בגומי נמתח לטובת הרמה מהירה של המפרש.
ד. ניתן להצטייד בשני שקים לקיפול ואחסנה, אחד מכל צד.
ה. הטיפול במיתרי הספינקר הוא ייחודי, כך לעתים, בשייט מתקדם מסירים מעטפת לשם משקל וחיכוך, מתאימים חבלים לעוצמת הרוח (במיוחד חבלים קלים לרוח חלשה), אביזרי חיבור הולמים עם שחרור מהיר וציוד לשחרור על החרטום ועוד . זאת בהמשך.
 
 
 
   
   
 | הוספה למועדפים  | הפוך לעמוד הבית  |מפת האתר