טיפול באתגר
מילים כמו התמודדות, אי וודאות, אתגר, יוזמה, התפתחות ,אמון, קבלת החלטות, עצמאות, אחריות, עזרה לאחר, שליטה, חשש, אזור הנוחות, קשיבות, חיבור לטבע, הופכות למציאות ועשייה שבין אדם לשטח.
טיפול בעזרת אתגר נתפס כמשפיע על מגוון עצום של תחומים: גופני, פסיכולוגי, חברתי, ערכי וחינוכי. ההשפעה ההוליסטית הזו של טיפול בעזרת אתגר מורכבת לבקרה ומחקר, גישות שונות מדגישות מאפיינים שונים, העיקריים בהם הם דמות המנחה, עומק ההתערבות, סוג האתגר ורף האתגר.
במטאפורות של טבע ופעילות או בעשייה הלכה למעשה אנחנו יכולים להינות מ'מצבים טיפולים אמיתיים', מקשר מיוחד של עוזר ונעזר, מכוחה המוחשי של הקבוצה.
1. המטופל הוא משתתף פעיל.
2. אופי ההתערבות מביא את המשתתף למעורבות וללקיחת אחריות.
3. ההתערבות מוחשית, אמיתית ("לא חופרים אלא עושים")
4. שיקוף הופכת פעילות אתגר להתערבות, עיבוד לשם חיבור לחיים.
5. התערבות אתגר תהיה זו שבונה עצמה סביב ללקוח, (פחות תוכנית אתגר אחידה לכולם..).
מאפיינים אלו הופכים פעילות אתגר לכזו שיש בה פוטנציאל לטיפול של ממש.
המחבר ממשיך ומונה את יתרונות הטיפול האתגרי Gass, m (1993):
- טיפול ממוקד בעשייה walk, don't talk !:
- סביבה לא מוכרת, "בבת אחת" נקבל התמודדות, שינוי, תזוזה
- "אקלים של שינוי" - החיבור לטבע המשתנה מיום ליום ובין העונות תומך שינוי
- יכולת הערכה - כשניצבים בפני אתגר, בשטח המסיכות נופלות, במקביל קל להבחין בהתקדמות
- עבודה בקבוצה קטנה - רוב התערבויות השטח מתקיימות בקבוצה שלה כוחות אדירים
- התמקדות בהצלחה, בהצלחה מוחשית - התגברות על מכשול, תנאי שטח, עמידה על הגלשן
- המנחה - מטפל השטח הוא מודל ודמות שותפה, מעורבת וחשופה במידה. יש פה הזדמנויות טיפוליות מרתקות.
- שוויון הזדמנויות - האדם הפחות מילולי יכול לפתע להיות מוביל השיח.
אז מדוע לא עושים יותר ....?
בפועל, בארץ ובעולם, התערבות דרך אתגר נתפסת כמשלימה, אינה באה במקום טיפול אחר. עד כה הממסד השיקומי- טיפולי בארץ ראה את תחום התערבות האתגר כפעילות פנאי והעשרה שיקומית.
קל לממסד הפסיכולוגי והסוציאלי בישראל להצמיד את התערבות האתגר לעבודות חינוכיות משמעותיות שנעשות במרכזי ועמותות נוער ,למשל. זאת על אף עומקן של התערבויות ועמותות אלו שמצטיינות בעבודת שטח חינוכית בלתי פורמאלית.