How does the feeling of freedom come from the sea?

מה יש בגלישת גלים שיתאים לחופש הרגשי, הקוגניטיבי והגופני שלך ?

חופש מהגבלות, חופש בתנועה, חופש מהצורך בשליטה, חופש מתחושת הפחד, חופש להיות אתה, חופש לבחור ולהיות אחראי.  

גלישת גלים היא פעילות שמבטאת חופש בעשיה שלה ובדימוי שלה בעשרות השנים האחרונות, סוציולוגית וגם נוירולוגית, בפנים ובחוץ. תחושת החופש ממועקה ומבחירה מלאה של גל קטן, החופש לבחור לעצמך חוויה מטיבה.

מאמר זה נכתב בתקופת הקורונה... רלוונטי לגמרי .

מה עושים עם צורך בתחושת שליטה מתמדת ?

אין לנו שליטה על גובה הגל, טמפרטורת הים, מרחב הגלישה, עומק המים, הקרקעית ולא על השפעת הרוחות.  אנחנו מתמסרים לחוסר השליטה בטבע ומנסים לשלוט רק בעצמנו. ראשית בהתנהגויות ועם קצת תרגול גם במחשבות וברגשות.

מה אפשר לעשות במצבים בהם השליטה שלנו מוגבלת? 

כמו בים - כמו בטבע - 

לקבל את האלמנטים שאינם בשליטתך, הדברים שאינם מתוכננים, אינם מצופים, כלל החוויה. החופש משליטה מגיע ,במקומות בהם נדרשים ביצועי על, מהקפדה גבוהה על פרטים, על מוכנות, ציוד, למשל. אחרי שלבים אלו מדווחים ספורטי על-אקסטרים שנדרשת תחושת חופש משליטה, בה הם מקבלים את הרכיב של חוסר שליטה מסויים בתוצאות. החופש הוא בלקבל את זה שעשית את המירב ומעבר לנקודה מסויימת אין לך שליטה. חותר קייאקים לפני מפל ענק מספר שיש רגע שבו הוא מבין שזו נקודת ההחלטה האחרונה שלו, מכאן והלאה הוא משחרר. בדמיון ובחוויות הקודמות הוא יודע מה יהיה ומה יכול לקרות, ההכנה שלו והמקצועיות שלו הביאו אותו לנקודה אבל מאידך, הוא גם משחרר את מה שאינו יכול לשלוט בו. מבחינתו זהו חופש. 

    _{Eric Brymer, Robert Schweitzer , 2013 The search for freedom in extreme sports: A  Exploration phenomenological}:

איך להתמקד בעובדות ללא שיפוט וללא פרשנות?

מחשבות, רגשות הן מתנה גדולה אבל הן אינן בהכח עובדות, הן פרשנות שלנו, של הגוף, של המוח. 

קשה עד בלתי אפשרי לגלוש עם פרשנות בראש, עם מחשבה על תסכול סקפטיות, תחושת חוסר הצלחה וכמובן חרדות. אחד מההנאות שבספורט ובטיפול הוא השיח עם תחושות אלו וההגעה לביצוע יחד איתן.    

טיפים: להיזכר בפעם שמול הגלים הינו עסוקים יותר ברגשות השליליים מאשר בפתרון הטכניקה שלנו, מה עשית אז בכדי לקדם את זה?  להתאמן על שינוי הגלישה ברגל שונה, לתרגל מעבר לעמידה פופ-אפ על רגל דומיננטית ועל השנייה, נדרש שינוי מחשבתי, להיות נוח עם התחושה של רגל אחרת, כמו שינוי של מחשבה שלילית לחיובית. ויש כמובן עוד המון שיטות.

אלו דרכים יש לחופש מנטלי ? חופש רגע מעצמי...

בשגרת החיים אנו מגיבים לציפיות, נורמות וכללי החברה. כך אנחנו עוטים על עצמנו סוג של "אני חברתי", שמובנה ,בין השאר, מהשוואה את עצמנו לאחרים (עם הישגים גבוהים יותר או נמוכים יותר - כל מקרה פה טריקי), ממשוב שאנחנו מקבלים, רמזים, הבעות פנים, מקבוצות שאנו שייכים אליהם. 

האני החברתי ( ought self) וציפיות בכללותן יכולות להיות כל כך כבדות עד כדי למנוע מאיתנו חופש. זוהי דרגת חופש שיש בה חיבור ל"אחד", לטבע ,למשל - להרגיש חלק ממנו וברובד אחר חופש מכל עומס מנטאלי שאינו נחוץ לי כרגע.  בכדי להגיע לרמת ביצוע גבוהה בעסקים, ספורט או במדיטציה אנחנו מבקשים חופש מחשבות ורגשות שאינן נחוצות לנו ברגעים אלו.  

החופש הוא לשחרר את העומס המנטלי. אציע דרכים להגיע למצבים שכאלו, ממש כמו שחווים בגלישה. 

Being in the lineup “requires you to completely disengage with everything else on your mind. So there’s incredible clarity with being out in big waves without all the  nonsense of the usual world of surfing... or of the more prosaic, everyday aspects of our lives

 _{( 2013 A Phenomenological Investigation of the Psychology of Big-Wave Surfing at Maverick’s  Wiersma(}

חברתיות:

אנשים שאינם גולשים רואים בחווית הגלישה כחוויה פרטנית, לא חברתית, שמתעצמת כששומעים על טריטוריות ולוקאליות. רק עבור גולשים בודדים זה המצב, הרוב הם חיות חברתיות, אנחנו מעדיפים מרחב וחוסר הפרעה אבל מעדיפים גם לקבל חיוך בפיק, לקבל גל ממישהו אחר ובטח לחלוק ולדבר על חוויות הגלישה בחוף.  

לא להישאר לבד בים או בבית. לדוגמא, מסביב לאורח החיים בגלישה - להגדיל זמן ביחד ולהקטין זמן לבד.

איך לומדים ליפול ?

גולשים יודעים ליפול, חלקנו יודעים לרדת מהגלשן בצורה אלגנטית יותר מאחרים אבל תכלס' תמיד נופלים. בתקופת מאתגרות, כמו למשל בתקופת הקורונה ניפול.

סביר שלא נצליח כל הזמן להיות על הגל, סביר שאנחנו ו/או בני משפחתנו נחווה נפילות כואבות, חלקן בהפתעה.  הניסיון שלך בגלישה מלמד שאחרי נפילה מתאוששים וחוזרים לגלשן.

מבט פסיכולוגי על גלישת גלי ענק (2014 Wiersma) משתף במחשבות שעברו אצל הגולשים בזמן ההמתנה line up: ציפיה לסכנה, להישאר רגוע, לא להילחם בגל, להיות בטוח שיש פה אחרים עבורך, לשים לב לתגובות הרגשיות שלך, יש לך יכולות להתגבר על הפחד, רוצה לסקור את האפשרויות של נפילה בגלים השונים. תימות אלו מתרחשות כ-700 מטר מהחוף, בשלב של הכנה נפשית לקראת אקט הגלישה עצמו. סקירת גוף כמו גם סקירת המחשבות ורכישת יכולת התבוננות עשויה לסייע. 

מה זה "כאן ועכשיו" ? 

התקופות השונות בחיים, בין היתר תקופת הקורונה שרק החלה מזמנת גלים ומשברי גלים, משברים וזרמים.  נדאג להתמקם ולהישאר במקום שאנחנו רוצים גם מול תנועת המים, נדאג בכל "גל" שכזה להישאר מפוקסים, להיות בזרימה "FLOW" לדברים שלנו. 

איך עושים "כאן ועכשיו" ?

קשה לחשוב על הגל העתידי שכרגע נוצר עשרות מיילים מכאן, אי אפשר לגלוש כרגע על הגל שיגיע רק בעוד חצי שעה. יהיו עוד התפתחויות, יהיו שינויים אבל כל פעם ניקח גל אחד.  נתמקד כל פעם בגל של עכשיו ובין לבין, נשמר כוחות לגלים הבאים. בים, בבית שלך ובקורונה.     

תכלס' - להאמין לים:   גלים באים הולכים, לעתים התקפות ולעתים ימים ארוכים של פלטה וכלום. מחזור הים אינו מאכזב וחשוב לזכור זאת.  תמיד יהיו גלים. מחר או מחרתיים או בעוד שבוע.  

טיפים ותרגילים: 1) לחשוב על התקופה שהגלישה תשוב לחייך,   2) מה עזר לך בפעמים קודמות, למשל בתקופות אחרות שבהן לא גלשת?    3)  לרשום "סל משאלות" של גלישה, זה לא חייב לכלול את מרוקו וסרי לנקה אפשר סתם חוף אחר בארץ, אפשר לדמיין על שישי-שבת של שינה ליד הים, לזכור שהים תמיד שם.

כיצד מרחיבים את הנתינה ?

להיות נחמד, אדיב בגלישה זה לתת טיפ, לפרגן באמת בים, להרים לכלוך בחוף, לא להשאיר את הברז במקלחות עובד סתם, להיות אדיב במועדון הגלישה שלך, לסייע לעמותה שמקדמת גלישה (מי אמר "ימטוב" ?), להיות אדיב לתפיסות של איכות סביבה, להיות אדיב בפרסומים ברשת החברתית, למכור ציוד יד 2 במחיר ראוי, להמליץ על מדריך/ת גלישה גם עם הוא לא החבר שלך אלא פשוט אחלה מדריך/ה להיות נחמד וגם לתת לאחרים לגלוש....

אדיבות מוכחת כמשפרת את ההתמודדות שלנו במצבי לחץ, זה מאפשר לנו לשלוט קצת יותר, להכניס הגיון לחוסר הגיוון שיש בעולם.

שגיא אפשטיין בעוד אקט קהילתי של נתינה, תרומה

אשמח לעמוד בקשר ולייעץ.