החופש לשחרר, מודל גלישת גלים


במאמר זה, אעבור על מספר כלים לסייע לרווחה נפשית בשעת קושי, להשיג לנפש קצת יותר חופש, מעוף וכל זאת דרך דוגמאות מעולם גלישת הגלים.

ראשית - דקותיים להתבונן על גלישת גלים ותרומתה:


מחקר שבחן ספורטאי אקסטרים לאורך שנים אפיין סוגים שונים של חופש:

חופש מהגבלות, חופש בתנועה, חופש מהצורך בשליטה, חופש מתחושת הפחד, חופש להיות אתה, חופש לבחור ולהיות אחראי.  Eric Brymer, Robert Schweitzer The search for freedom in extreme sports 2013

גלישת גלים היא פעילות שמבטאת חופש בעשיה שלה ובדימוי שלה בעשרות השנים האחרונות ובחרתי להדגיש מספר דרכי התמודדות שיהיו רלוונטיות לגולשי גלים כמו גם לכלל האוכלוסיה.

 חופש השליטה שבחוסר שליטה:

אין לנו שליטה על גובה הגל, טמפרטורת הים, מרחב הגלישה, עומק המים, הקרקעית ולא על השפעת הרוחות.  אנחנו מתמסרים לחוסר השליטה בטבע ומנסים לשלוט רק בעצמנו. ראשית בהתנהגויות ועם קצת תרגול גם במחשבות וברגשות.

בקורונה, כמו במצבים אחרים בחיים וכמו בגלישה, השליטה שלנו מוגבלת מאוד.

לקבל את האלמנטים שאינם בשליטתך, הדברים שאינם מתוכננים, אינם מצופים, כלל החוויה. החופש משליטה מגיע ,במקומות בהם נדרשים ביצועי על, מהקפדה גבוהה על פרטים, על מוכנות, ציוד, למשל. אחרי שלבים אלו מדווחים ספורטי על-אקסטרים שנדרשת תחושת חופש משליטה, בה הם מקבלים את הרכיב של חוסר שליטה מסויים בתוצאות. החופש הוא בלקבל את זה שעשית את המירב ומעבר לנקודה מסויימת אין לך שליטה. חותר קייאקים לפני מפל ענק מספר שיש רגע שבו הוא מבין שזו נקודת ההחלטה האחרונה שלו, מכאן והלאה הוא משחרר. בדמיון ובחוויות הקודמות הוא יודע מה יהיה ומה יכול לקרות, ההכנה שלו והמקצועיות שלו הביאו אותו לנקודה אבל מאידך, הוא גם משחרר את מה שאינו יכול לשלוט בו. מבחינתו זהו חופש. 

    Eric Brymer, Robert Schweitzer , 2013 The search for freedom in extreme sports: A  Exploration phenomenological

:

התמקדות בעובדות ולא בפרשנות רגשית שלילית:

מחשבות, רגשות הן מתנה גדולה אבל הן אינן בהכח עובדות, הן פרשנות שלנו, של הגוף, של המוח. 

קשה עד בלתי אפשרי לגלוש עם פרשנות בראש, עם מחשבה על תסכול סקפטיות, תחושת חוסר הצלחה וכמובן חרדות. אחד מההנאות שבספורט ובטיפול הוא השיח עם תחושות אלו וההגעה לביצוע יחד איתן.    טיפים: להיזכר בפעם שמול הגלים הינו עסוקים יותר ברגשות השליליים מאשר בפתרון הטכניקה שלנו, מה עשית אז בכדי לקדם את זה?  להתאמן על שינוי הגלישה ברגל שונה, לתרגל מעבר לעמידה פופ-אפ על רגל דומיננטית ועל השנייה, נדרש שינוי מחשבתי, להיות נוח עם התחושה של רגל אחרת, כמו שינוי של מחשבה שלילית לחיובית. ויש כמובן עוד המון שיטות.


אני

בשגרת החיים אנו מגיבים לציפיות, נורמות וכללי החברה. כך אנחנו עוטים על עצמנו סוג של "אני חברתי", שמובנה ,בין השאר, מהשוואה את עצמנו לאחרים (עם הישגים גבוהים יותר או נמוכים יותר - כל מקרה פה טריקי), ממשוב שאנחנו מקבלים, רמזים, הבעות פנים, מקבוצות שאנו שייכים אליהם. האני החברתי ( ought self) וציפיות בכללותן יכולות להיות כל כך כבדות עד כדי למנוע מאיתנו חופש. זוהי דרגת חופש שיש בה חיבור ל"אחד", לטבע ,למשל - להרגיש חלק ממנו וברובד אחר חופש מכל עומס מנטאלי שאינו נחוץ לי כרגע.  בכדי להגיע לרמת ביצוע גבוהה בעסקים, ספורט או במדיטציה אנחנו מבקשים חופש מחשבות ורגשות שאינן נחוצות לנו ברגעים אלו.  החופש הוא לשחרר את העומס המנטלי. אציע דרכים להגיע למצבים שכאלו, ממש כמו שחווים בגלישה. 

Being in the lineup “requires you to completely disengage with everything else on your mind. So there’s incredible clarity with being out in big waves without all the  nonsense of the usual world of surfing... or of the more prosaic, everyday aspects of our lives

 ( 2013 A Phenomenological Investigation of the Psychology of Big-Wave Surfing at Maverick’s  Wiersma(


חברתיות:

אנשים שאינם גולשים רואים בחווית הגלישה כחוויה פרטנית, לא חברתית, שמתעצמת כששומעים על טריטוריות ולוקאליות. רק עבור גולשים בודדים זה המצב, הרוב הם חיות חברתיות, אנחנו מעדיפים מרחב וחוסר הפרעה אבל מעדיפים גם לקבל חיוך בפיק, לקבל גל ממישהו אחר ובטח לחלוק ולדבר על חוויות הגלישה בחוף.  חודשי הקורונה יכולים לעמוד בסימן קהילה, הדדיות ובטח לא להישאר לבד בים או בבית. לדעת לחבור, לקבל ולתת  עזרה. הטיפ הוא פשוט - להתקשר למישהו/מישהי, לשלוח וטספ, הודעה בכל אמצעי תקשורת, לדבר עם האהובים עלייך, להצטרף לשיעור / זום / מה שיש ברשת., להקשיב לרדיו בינלאומי של משהו אהוב עלייך, למשל רדיו-גלישה, ואם לא בשידור חי אז אפשר גם פודקסט גלישה.  להגדיל זמן ביחד ולהקטין זמן לבד.


קבלת הנפילות:

גולשים יודעים ליפול, חלקנו יודעים לרדת מהגלשן בצורה אלגנטית יותר מאחרים אבל תכלס' תמיד נופלים. בתקופת מאתגרות, כמו למשל בתקופת הקורונה ניפול.

סביר שלא נצליח כל הזמן להיות על הגל, סביר שאנחנו ו/או בני משפחתנו נחווה נפילות כואבות, חלקן בהפתעה.  הניסיון שלך בגלישה מלמד שאחרי נפילה מתאוששים וחוזרים לגלשן.

מבט פסיכולוגי על גלישת גלי ענק (2014 Wiersma) משתף במחשבות שעברו אצל הגולשים בזמן ההמתנה line up: ציפיה לסכנה, להישאר רגוע, לא להילחם בגל, להיות בטוח שיש פה אחרים עבורך, לשים לב לתגובות הרגשיות שלך, יש לך יכולות להתגבר על הפחד, רוצה לסקור את האפשרויות של נפילה בגלים השונים. תימות אלו מתרחשות כ-700 מטר מהחוף, בשלב של הכנה נפשית לקראת אקט הגלישה עצמו. סקירת גוף כמו גם סקירת המחשבות ורכישת יכולת התבוננות עשויה לסייע. 


כל פעם גל אחד

התקופות השונות בחיים, בין היתר תקופת הקורונה שרק החלה מזמנת גלים ומשברי גלים, משברים וזרמים.  נדאג להתמקם ולהישאר במקום שאנחנו רוצים גם מול תנועת המים, נדאג בכל "גל" שכזה להישאר מפוקסים, להיות בזרימה "FLOW" לדברים שלנו. קשה לחשוב על הגל העתידי שכרגע נוצר עשרות מיילים מכאן, אי אפשר לגלוש כרגע על הגל שיגיע רק בעוד חצי שעה. יהיו עוד התפתחויות, יהיו שינויים אבל כל פעם ניקח גל אחד.  נתמקד כל פעם בגל של עכשיו ובין לבין, נשמר כוחות לגלים הבאים. בים, בבית שלך ובקורונה.     

תכלס' - להאמין לים:   גלים באים הולכים, לעתים התקפות ולעתים ימים ארוכים של פלטה וכלום. מחזור הים אינו מאכזב וחשוב לזכור זאת.  תמיד יהיו גלים. מחר או מחרתיים או בעוד שבוע.  

טיפים ותרגילים: 1) לחשוב על התקופה שהגלישה תשוב לחייך,   2) מה עזר לך בפעמים קודמות, למשל בתקופות אחרות שבהן לא גלשת?    3)  לרשום "סל משאלות" של גלישה, זה לא חייב לכלול את מרוקו וסרי לנקה אפשר סתם חוף אחר בארץ, אפשר לדמיין על שישי-שבת של שינה ליד הים, לזכור שהים תמיד שם.


אדיבות בגלישה

להיות נחמד, אדיב בגלישה זה לתת טיפ, לפרגן באמת בים, להרים לכלוך בחוף, לא להשאיר את הברז במקלחות עובד סתם, להיות אדיב במועדון הגלישה שלך, לסייע לעמותה שמקדמת גלישה (מי אמר "ימטוב" ?), להיות אדיב לתפיסות של איכות סביבה, להיות אדיב בפרסומים ברשת החברתית, למכור ציוד יד 2 במחיר ראוי, להמליץ על מדריך/ת גלישה גם עם הוא לא החבר שלך אלא פשוט אחלה מדריך/ה להיות נחמד וגם לתת לאחרים לגלוש....

אדיבות מוכחת כמשפרת את ההתמודדות שלנו במצבי לחץ, זה מאפשר לנו לשלוט קצת יותר, להכניס הגיון לחוסר הגיוון שיש בעולם, בטח עכשיו בקורונה.

שגיא אפשטיין בעוד אקט קהילתי של נתינה, תרומה

ארגון וסדר:

טוב, אז ארגון וסדר לא נשמע כמו תכונה של גולשים אבל... ארגון, לוח זמנים, משימות יומיות, יעדים קטנים, ארגון מדוקדק של ציוד, סדר וניקיון....  נמצאו כתורמים מאוד בכל המחקרים שבחנו התמודדות במסעות ארוכים, בסביבות קשוחות. אנשים שחצו אוקיאנוסים או את הקוטב או לוחמים שהתמודדו עם שהייה ממושכת בתנאים קשוחים יודעים לפרק המכלול לחלקים קטנים, שאפשר לנהל, ברמת הלוז הפשוט שמקנה ודאות ושומר על עשייה. עשייה ולוז... 

גולש טוב יודע לארגן את הלוז סביב התחזית, יודע להתארגן על גלשן או חליפה טובה. גולשים הם אנשים עם שגרה מובנית ומסדורת לפי גובה הגלים. כלומר, יש כמה רעיונות מסדרים את הלוז לגולש גלים, כמו גובה הגל. בדוק - מה הרעיונות המסדרים שלך כיום?

גם אם שוכחים לחזור הביתה או דוחים משימות עדיין, יש סדר כלשהו. השגרה, הסדר והארגון חשובים בחודשים הקרובים, מעבר לשקט שזה יכניס לך, זה מסייע לקרובים וליקרים לך.  ממש כמו ששגרת גלישה משפיע על השקט שלך, גם גם שגרת קורונה, סדר יום, סדר שבועי יעשה לך שקט.   


 לדבר עם היקרים לנו, ילדים, הורים, בני ובנות זוג:

לדבר על הקורונה עם הילדים שלנו או ההורים שלנו זה חשוב ואפשרי, כמו שהית מדבר/ת איתם על הים, על גלישה. על מה שעובר עלייך בלי הגלישה, מה הקושי כרגע, נסביר, נהיה סבלניים, נתאר את הסכנות, את הנקודות הפחות בטוחות ואיך אנחנו מנהלים אותם, נהיה כנים ואמיתיים, "לא נחרטט" כי זה רק מלחיץ את הצד השני.  להסביר כמו שהית רוצה שיסבירו לך איך לבצע משהו בגלישה, עם זמן לשאול, להגיב, ללמוד ביחד, לראות ביחד.  כל הטיפים הללו בגלישה תופסים גם באירועי חיים אחרים....

החופש לקחת אחריות 

בעולם / מדינה שבה אחריותיות ואחריות הן מילים בלבד, מאתר המחקר דרגת חופש נוספת אצל ספורטאי אקסטרים - החופש לקחת אחריות על חייך. החופש לקחת אחריות על מעשייך, על גורלך הפיזי ממש.  זוהי תחושת שחרור וחופש שמגיעה מתוך מקצועיות, הקפדה על פרטים וניסיון.  החופש לקחת אחריות על עצמך מתוך הנעה והתבוננות פנימית ולא מלחצי סביבה או גורמים חיצוניים שמעודדים או מגבילים אותך.

 
להביא את עצמנו למקום טוב יותר:

כמו בגלישה, כך בתחושות מול קורונה, אפשר להתמקם טוב יותר. אפשר להיעזר בחבר, בקבוצה, במאמן, באיש מקצוע. אתלטים מובילים בעולם כמו הטניסאית סרינה ווילאימס, השחיין מייקל פלפס או הכדורסלן קווין לאב התראיינו על ההשפעה הנפשית העמוקה של הקורונה עליהם. דיברו על מחיר החרדה והזמינו אחרים לדבר גם עם אנשי מקצוע מתחום הנפש, במידת הצורך.

אשמח לעמוד בקשר ולייעץ.

אלטמן ישראל