התערבות אתגר ונוער בסיכון

פעילות אתגר ושטח חינוכיות וטיפוליות מוערכות על ידי אנשי רווחה וחינוך בארץ ובעולם בהקשר של ילדים ובני נוער במצבי סיכון, למעשה התפתח כר נרחב מאוד עם שפע של תוכניות, עמותות ופעילויות בכל תחום אתגר, בכל רחבי הארץ, לאורך כל ימות השנה

מאז התפתח השימוש בנופש פעיל עד לביסוסה של התערבות אתגר טיפולית וזאת בהתאם למגמות החברתיות אצל ילדים ונוער כמו למשל פעילויות נופש פעיל למניעת התמכרויות ועבריינות.

נדמה לי שברור כי הפחתת כמות ואיכות השימוש של שעות משחק, נופש ופנאי בכלל של ילדים ונוער בטבע שנגרמה מהמודרניזציה וכוללת תופעות של ניתוק וניכור חברתי נענות בצורה מיידית כשמוציאים את הנוער בחזרה לשטח, בחזרה לעיסוק בריא ומהנה . 

בעולם קיימים היום מגוון של דרכי התערבות למען נוער בסיכון באמצעות אתגר, ניתן להתרשם על מודלים אלו גם באמצעות דף הקישורים באתר זה – לחץ כאן

 

 

יעילות התערבות האתגר עם נוער בסיכון ,עבריינים, פורסמה בארה"ב כבר משנות ה- 60', תוך ציון ההפחתה בשיעור ברצדיביזם (Kelly &baer, 1969, 1971; witman & chum, 1973). כבר ב- 1969 דווחו המחברים כי תשעה חודשים לאחר ההתערבות רק 20% מהמתבגרים חזרו לפשע לעומת 34% בקבוצת הביקורת.

 

אחד המחקרים הראשונים (golins  אצל Russell 1999) של התערבות אתגר בשממה עם נוער בסיכון טוען כבר בסוף שנות ה- 70' כי דפוסים מוכרים אצל נוער בסיכון (עשייה, גישת פעולה וחשיבה קונקרטית, פיזיות, מוחשיות) הן אלו שמקנות הצלחה לנוער בסדנאות "הישרדות".

 

תומכים אחרים בוחנים גם את השיפור בהרגלי התזונה והחיזוק הפיזי, הבריאותי שמתחולל בשטח  דווקא אצל נוער משתמש בסמים.  למוטיבים פיזים אלו השפעה חיובית ישירה על מצבי רוח, הוצאת אגרסיות וחרדה (kpof, mccord אצל Russell).

 מוכח ומקובל כי התערבות אתגר תורמת להערכה העצמית (בהגדרה זו אכלול כאן תפיסה עצמית, תחושת מסוגלות ומיקוד שליטה פנימי) וכן מפחיתה התנהגות עבריינית חוזרת (רצידיביזם). Coombs 2001

  

 

 דימוי עצמי הוא, אם כן, יעד מוביל, אדגיש כי לסוגיות הדימוי העצמי קשר מיוחד בגיל ההתבגרות להישגים לימודיים, דיכאון, עבריינות, יכולת לקבל החלטות, חרדות.

 

כישורי חיים: יחסים בין אישיים, תקשורת, שתוף פעולה בקבוצה, פתרון בעיות בקבוצה.

לרבים נדמה כי קיים קשר בין ההתנהגויות בסיכון (חיפוש ריגושים בעבריינות והתמכרויות) ובין הסיכון הסובייקטיבי המצוי בפעילויות האתגר. לטעמי, יש בקשר זה מידה של אסוציאטיביות.

יחד עם זאת יש מידה של אטרקטיביות בפעילויות האתגר עבור בני נוער בסיכון שמאפשרת רקע לתחילת עבודה טיפולית.

 

הצבת יעדים והערכתם – כפי שבא לידי ביטוי בכל עשייה בשטח, הדורשת תכנון, עשייה והערכה להמשך.

 

פאסיביות אף היא יעד ראוי שעוצמתו הולכת וגדלה עם השנים בטיפול בנוער, כאשר בהתערבות האתגר הפאסיביות מומרת בבירור לאקטיביות.

 

לצד דגשים אלו בבואנו לבחון יעדים נוספים נמצא כי התערבות אתגר מספקת מספר מענים לצרכים בטיפול עם בני נוער בסיכון (Moote, Wodasrski 1997):

1.      מיומנויות תקשורת.

2.      שיתוף פעולה.

3.      קבלת החלטות.

4.      פתרון בעיות.

זאת ועוד, ניתוח של חלק מתופעות הסיכון מקבל אף הוא מענה בהתערבות האתגר, כך למשל במענים טיפוליים עם נוער בעל בעיות התמכרות:

5.      קבלת סמכות וחבירה לממסד: דרך החוויות המשותפות לחניכים ולמדריך האתגר.

6.      מניעה פיזית של שימוש בסמים, חיזוק פיזי.

7.      קבלת עזרה, נכונות לבקש עזרה: מגע עם ספונסור.

8.      הבנת תוצאות ההתנהגויות, הקשר בין התנהגותי ,שלי, לתוצאה.