בשנים האחרונות, שימוש בסמים והתמכרויות הפכו לאחת הסיבות המובילות להפניית נוער לטיפול מגורים בארצות הברית ובעולם. מחקרים מראים כי 84-86% מהנוער המשתתף בתוכניות טיפול בטבע מאובחנים עם שימוש לרעה או תלות בסמים. למרות השכיחות הגבוהה של בעיות אלו, היו רק מחקרים מעטים שבחנו באופן ספציפי את יעילות הטיפול בטבע עבור אוכלוסייה זו.
מחקר מקיף שבדק 189 מתבגרים בתוכנית טיפול בטבע בת 8 שבועות מצא ממצאים חשובים לגבי הגורמים המובילים לשיפור בקרב נוער משתמש בסמים. המחקר בחן את הקשר בין מוטיבציה לשינוי, פיתוח אסטרטגיות התמודדות עם הישנות ושיפור בסימפטומים פסיכולוגיים.
אחד הממצאים המפתיעים ביותר של המחקר היה שמוטיבציה לשינוי אינה הכרחית כדי שטיפול בטבע יהיה אפקטיבי. זה עומד בניגוד למודלים תיאורטיים רבים שמניחים שרצון לשינוי הוא תנאי הכרחי לשיפור טיפולי. התוצאות הראו שרמת המוטיבציה של המשתתפים בתחילת התוכנית והשינוי במוטיבציה במהלך הטיפול לא היו קשורים באופן משמעותי לשיפור בתוצאות הטיפול.
ממצא זה חשוב במיוחד בהקשר של טיפול בנוער בסיכון, שבו רבים מהמשתתפים מגיעים לטיפול שלא ברצונם או לחץ הורי. בעוד שבעבר חשבו שנוער "לא מוטיבי" לא יוכל להפיק תועלת מטיפול, המחקרים מראים שגם נוער שמתחיל את התוכנית ללא מוטיבציה גבוהה יכול לחוות שיפור משמעותי. זה תומך בטיעון שאנשים יכולים לעשות שינויים למרות התנגדות לשינוי בתחילת הטיפול.
הממצא המרכזי של המחקר היה שהגורם החזק ביותר שחזה שיפור אצל המשתתפים היה פיתוח אסטרטגיות התמודדות ממוקדות הימנעות מסמים. אסטרטגיות אלו כוללות התנהגויות ספציפיות שהנוער לומד כדי להתמודד עם מצבים בהם הם מתפתים להשתמש בסמים, כגון עזיבת מצב מסוכן, התמקדות במה שצריך לעשות הלאה, או חיפוש פתרונות חלופיים.
המחקר מצא שפיתוח אסטרטגיות אלו הסביר 67.5% מהשונות בשיפור הכולל של המשתתפים, בעוד שאסטרטגיות אחרות כמו פתרון בעיות קוגניטיבי-התנהגותי או חשיבה ביקורתית עצמית לא היו קשורות באופן משמעותי לשיפור. זה מצביע על כך שתוכניות טיפול בטבע צריכות להתמקד במיוחד בהקניית אסטרטגיות התמודדות ממוקדות הימנעות כדי למקסם את התוצאות עבור נוער משתמש בסמים.
התוכנית שנחקרה הציעה מספר מרכיבים שתרמו לפיתוח אסטרטגיות התמודדות אלו. ראשית, התוכנית סיפקה ייעוץ שבועי אישי וקבוצתי בנושא שימוש בסמים על ידי מטפלים ברמת תואר שני ושלישי. שנית, התוכנית הכשירה את התלמידים והצוות במודל ההתמכרות כמחלה, מה שסיפק מסגרת הבנה משותפת לטיפול בהתמכרות.
בנוסף, התוכנית שמה דגש על פיתוח מודעות רגשית וכישורי ויסות רגשי באמצעות "בדיקות רגשות" קבועות ותרגולי מיינדפולנס כמו מדיטציה ויוגה. כאשר משתתפים מסוגלים לפתח מודעות גדולה יותר לרגשותיהם ולנהל אותם, הם נוטים יותר להשתמש באסטרטגיות התמודדות ממוקדות הימנעות כמו פנייה לספונסר או בקשת עזרה מאהובים. זאת משום שמשתתפים שיכולים לזהות את רגשותיהם ביעילות ושולטים בכישורי ויסות רגשי נוטים פחות לפעול באימפולסיביות ולקבל החלטות שמובילות לשימוש בסמים.
לבסוף, התוכנית התמקדה במידה רבה בהתערבויות מוכוונות יחסים. התוכנית התמקדה בסיוע למשתתפים לבנות מחדש יחסי התקשרות עם בני משפחה ולפתח יחסים בריאים יותר עם בני גיל. מעניין לציין ששלושה מתוך תשעה הפריטים בסולם אסטרטגיות ההתמודדות ממוקדות הימנעות מדברים ספציפית על יכולת המשתתפים להשתמש ביחסים באופן אפקטיבי בהתנגדות להישנות. הפריטים הממוקדים יחסים כוללים "ליצור קשר עם תמיכה לשמירה על ניקיון", "לדבר עם מישהו כדי לברר יותר על המצב" ו"לחשוב שאחרים החשובים לך (משפחה, חברים) יהיו מוטרדים".
התוכנית עשויה לעזור למשתתפים להתחבר באופן מאובטח יותר ליחסים בחייהם, מה שמשאיר אותם נוטים יותר לפנות לאנשים לתמיכה כאשר הם מתמודדים עם הזדמנויות להישנות. מחקרים אחרים תומכים במסקנה זו, ומראים שנוער שהצליח להתנגד להישנות נטה יותר להשתמש במגוון של אסטרטגיות התמודדות גמישות להתמודדות עם תרחישים מסוכנים.
הממצאים של מחקר זה מצביעים על כך שתוכניות טיפול בטבע לנוער בסיכון צריכות להתמקד בחיזוק התערבויות שמעודדות את הפיתוח של אסטרטגיות התמודדות ממוקדות הימנעות. למשל, עידוד מתבגרים להתרחק ממצבים בהם אחרים עשויים להשתמש בסמים עשוי להיות שימושי יותר מללמד מתבגר לעמוד על שלו או להרצות לעצמו בשקט כשמציגים לו הזדמנות להשתמש. תוכניות טיפול בטבע צריכות גם לשקול שימוש בהתערבויות תרגול התנהגותי שמאפשרות למתבגרים לתרגל כישורי התמודדות ממוקדי הימנעות, כמו משחקי תפקידים בהם מתבגרים מגיבים להצעת סמים מעמית.
לבסוף, תוכניות טיפול בטבע צריכות לשפר התערבויות יחסיות שעשויות לתמוך במתבגרים בשימוש ביחסים הבריאים בחייהם כדי להתנגד להישנות. מחקרים מראים שמתבגרים עם יכולות נוירו-קוגניטיביות חלשות שפיתחו כישורי התמודדות חזקים השתמשו משמעותית פחות באלכוהול ו/או בסמים לעומת אלה שהיו להם יכולות נוירו-קוגניטיביות חלשות אך כישורי התמודדות חלשים יותר