מי בא אחריי - יחסי העברה של אחאים
מה מקומם של יחסי אחים בתאוריות פסיכואנליטיות וביחסי העברה בתאוריות הפסיכותרפיטיות?
תיאוריות פסיכואנליטיות מפרויד ועד ימינו הדגישו את חשיבות הקשר האנכי — הקשר בין הורים לילדים — כקשר מכונן ומשמעותי בתהליך ההתפתחות הנפשית. בצל הקשרים האנכיים נמצאים כ'נוכחים נפקדים' היחסים האופקיים — יחסי האחים. יחסים אלה, חשיבותם והשפעתם, מפורטים בתיאורי מקרים רבים, אך עד לשני העשורים האחרונים לא נעשה ניסיון להמשיגם באופן תאורטי ולהגדיר את השפעתם המהותית על המבנה וההתפתחות הנפשית של הפרט, ולא ניתנה תשומת לב מיוחדת לביטויים ההעברתיים של יחסי האחאות בתוך המפגש האנליטי. בסקירה תאורטית זו אני מבהירה את מקומו של הקשר האחאי כגורם המשפיע על ההתפתחות הנפשית ואת חשיבותם של היחסים האופקיים בשיח הפסיכואנליטי — לאור תאוריות פסיכואנליטיות מרכזיות ולאור התאוריה ). בהמשך אני ממשיגה שתי תצורות שלMitchell 2003העכשווית של ג'ולייט מיטשל (העברה אחאית — העברה אחאית אנכית והעברה אחאית אופקית — ובחלק האחרון אני מתארת את השתרגות יחסי ההעברה האחאיים, האנכיים והאופקיים, אשר נרקמו במהלך
1טיפול במתבגר בן 12
הנושא האחאי מעורר שאלות מעניינות וחשובות: איזה סוג של אחר הוא האח עבורנו? מה מייחד את הקשר האחאי מקשרי זיקה אחרים שיש לנו — עם הורים, עם בני זוג, עם ילדים חברים או עם זרים? כיצד הקשר האחאי משפיע עלינו, על זהותנו ועל אישיותנו? ובאיזה אופן ההשפעות האחאיות באות לידי ביטוי ביחסים הטיפוליים? בחרתי לקרוא למאמר 'מי בא אחרי?' בעקבות שאלתו של אלון, בן שש, שהציתה בי לראשונה את העניין בנושא העברה אחאית. אלון הגיע לטיפול בעקבות סימפטומים של גמגום שהופיע לאחר לידת אחותו כשהיה בן שלוש ואילמות סלקטיבית שהופיעה לאחר לידת אחותו השנייה, כשהיה בן חמש. הוא החל את הטיפול בשלב שבו הוא לא דיבר עם מבוגרים כלל וכמעט לא דיבר עם ילדים. לאחר כמה שבועות של שתיקה התחיל לדבר בטיפול, והשאלה הראשונה ששאל אותי הייתה: 'מי בא אחרי?' על השאלה הוא חזר, בחשש, בסיום כל פגישה. דרך השאלה הוא ביטא חרדה מפני כניסה של מישהו אחר שיגזול את מקומו ויוביל לאובדן בלעדיותו וייחודו, מישהו שיבוא אחריו וייהנה מהטוב שיש בפגישה אתי, בעוד הוא צריך לפנות את מקומו וללכת, כפי שחווה כשאחיותיו הצטרפו לחייו. כך הצליח אלון להעביר אלי את התחושות — שיתוק, גמגום, אבדן וגזל — שהיו לב מצוקתו בעקבות לידות אחיותיו והתעוררו שוב בינינו בסיומה של כל שעה טיפולית. מרגע שנוכחתי בתופעה, שמתי לב כמה היחס לאחים רלוונטי גם למטופלים אחרים, ילדים ומבוגרים. התרשמתי שזהו נושא נבדל ומובחן בפני עצמו, שאינו התקה או נגזרת של התסביך האדיפלי כלפי דמויות האחים, אלא ביטוי ישיר שקשור להתמודדותם המורכבת בתוך המערכת האופקית–אחאית.
פעמים רבות העיסוק ביחסי אחים, אחאים sibling נעזר משמעותית ביחסים הטיפוליים בקליניקה, הקשבה מלאה לקולות אלו מחוללת שינוי והיא עבורי, חלק מהטיפול.